כאשר הכלב שלנו חולה או שהחתול לא מרגיש טוב ואנו הולכים לביקור אצל הווטרינר לעיתים אנו מוצאים את עצמנו קצת "אבודים"
אנשים אשר עובדים בתחום הווטרינריה לא כל כך קשים להבנה, לרב יש להם שתי מטרות:
* לפענח את התעלומה – מה קרה לו ולמה הוא מרגיש רע?
* לתת את הטיפול הטוב ביותר על פי דעתם המקצועית (הרי זו הסיבה שבגללה רב האנשים האלו נכנסו בכלל לתחום הזה…)

בחירת תוכנית אבחונית וטיפולית דומה במעט לבחירת טלפון סלולארי… ולמה הכוונה?

בזמן האחרון יצא לי להחליף מכשיר סלולארי, שקלתי רבות לפני ההחלפה בין סוגי מכשירים סלולריים שונים וגיליתי שלכל מכשיר יש יתרונות וחסרונות שונים וכי לי יש צרכים שונים מאשר לאדם אחר ולכן לכל אחד יש טלפון אשר מתאים יותר לצרכים שלו וליכולתו הכלכלית.
בדומה לכך – גם בחירת התוכנית הרפואית עבור בעל החיים שלנו…ניתן להתאים תוכנית (גם ברמת האבחון וגם ברמת הטיפול) עפ"י הצרכים (לדוגמא – אדם אשר עובד 12 שעות ביום – לא יוכל לתת טיפול הנדרש כל 6 שעות) והרצונות שלך וגם עפ"י היכולת הכלכלית כמובן,
ומה שחשוב – זה לבחור בתבונה או במילים אחרות…לעשות "החלטה מושכלת"

אז איך עושים את זה?
ראשית חשוב להבין כי רפואה וטרינרית הנה רפואה פרטית ולכן לצערנו הרבה תלוי ביכולות וברצון מבחינת המימון – גם של הווטרינר (רכישת ציוד מתקדם למרפאה יכול להגיע לעיתים למאות אלפי שקלים) וגם של הבעלים – בהתאם לכך , האפשרויות והשיקולים משתנים מחיה לחיה ומווטרינר אחד לאחר..
ובמציאות, לצערי…לא תמיד ניתן להציע לבעל חיים את הטיפול הרפואי החדשני ביותר
על מנת להבטיח כי כל המידע בידינו וכי אנו יכולים להגיע להחלטה מושכלת – עליכם לדעתי למלא את חלקכם בעניין ולוודא ששאלתם את

4 השאלות הקשות שחשוב לשאול את הווטרינר:

1. מה אני עושה עם המידע הזה?
וטרינרים מעוניינים למצוא תשובות, כאלו אנחנו….בלימודי הרפואה לומדים כיצד למצוא תשובות לחידות לא ברורות…אנו נוטים להאמין כי לכל מידע יש ערך (לרב זה גם נכון:)) וכי ידע הוא כח. כתוצאה מכך תמיד נעדיף לבצע בדיקות המאשרות את החשדות שלנו. זוהי ההגדרה לדעתי לפחות לרפואה נכונה וטובה!
חשוב להבין כי לכל בדיקה יש מטרה ספציפית ברמת האבחון, הטיפול או סיכויי ההחלמה (פרוגנוזה).
חשוב גם לזכור כי ישנן בדיקות אשר ישנו אולי את הפרוגנוזה אך לאו דווקא ישנו את הטיפול וכי לא כל אדם יבחר לבצען.

מטרת הווטרינר, כפי שכבר כתבתי – היא לקבל כמה שיותר מידע וברגע שנשאל את הווטרינר "מה נותן לי המידע מהבדיקה הזו?" נוכל להחליט בעצמנו האם אנו מעוניינים במידע הזה ואם לאו.

2. מה הדרך ? או.. מה השלבים הבאים בתוכנית?

מידע – זה מצוין! וזה גם מאד חשוב…אבל מה אנחנו עושים עם המידע הזה – אפילו עוד יותר חשוב.
אין כל רע בלשאול את הווטרינר מה התוכנית? מה הלאה? מה השלב הבא?
עצם הידיעה והמוכנות שלנו מראש – תקל גם עלינו ברמה הרגשית והאישית וגם על הווטרינר בהשלמת עבודתו ובכך אתם בעצם עושים לו שירות…אל תתביישו, תשאלו!

3. האם יש אפשרויות אחרות?
תפקידו של הווטרינר הוא להמליץ על האבחון והטיפול המתאים ביותר לדעתו מבחינה רפואית למצב בעל החיים, יחד עם זאת – לא תמיד המלצות אלו יתאימו לרצונות, לצרכים, ללוח הזמנים או ליכולות שלנו כבעלים, וזה בסדר לגמרי!
יחד עם הווטרינר …בדיוק כמו בבחירת מכשיר סלולארי – תוכלו להגיע לאבחון ולטיפול המתאים ביותר לכם ולחברכם לחיים.
אבל על מנת להגיע באמת להחלטה המתאימה ביותר – מה שהכי חשוב אחרי ששאלנו על האפשרויות הנוספות, הוא לשאול את השאלה הרביעית:

4. מה היתרונות והחסרונות של כל אפשרות?

כעת, כאשר יש בידינו את כל המידע…נוכל לעשות החלטה מושכלת ובסופו של דבר נהיה כולנו מרוצים :)

• טיפ קטן לשאלה שאולי עדיף לא לשאול…
רבים האנשים אשר שואלים את הווטרינר מה היה עושה במקומם? או מה היה בוחר אם היה מדובר בחיית המחמד שלו?

הדעות חלוקות לגבי השאלה הזו – חלקם חושבים כי מדובר בשאלה חשובה וטובה וחלקם פחות ואסביר כאן את דעתי האישית: ניקח לדוגמא אפשרות שהווטרינר נתן תשובה אשר איננה רפואה מיטבית אבחונית וטיפולית ולמרות שזו היתה תשובתו הכנה – כיצד יוכל אח"כ להסתכל בעיני האדם שחברו הטוב לא החלים או מצבו חלילה הורע בעקבות כך…
כאשר אתם שואלים את הווטרינר שאלה זו – מבחינתי אתם בוחרים "לעבוד על עצמכם" – כי כל תשובה מלבד "הכל" – גם אם היא כנה ואמיתית יכולה להיגמר באסון.
מדובר בכם ובחברים / בני משפחה שלכם ולכן רק ואך ורק אתם תוכלו להגיע להחלטה שבסופו של יום תהיו שלמים איתה…וכאשר אנו שלמים עם החלטותינו – לא משנה מה התוצאה, זה בסופו של יום מה שחשוב לדעתי.

לסיכום,

• שאלו את 4 השאלות הקשות
• קבלו את כל המידע שניתן לקבל
• החליטו החלטה מושכלת שתהיו שלמים איתה לא משנה מה תהיה התוצאה
• והעיקר – שכולם יהיו בריאים!

בברכת רפואה שלמה,
ד"ר גלית רובין
מרכז רפואי וטרינרי – גן יבנה
08-8673331

.
.