מדובר במחלה כל כך נפוצה, שכמעט אין בעלי חתולים שלא נתקלו בה- החתול נראה חלש ועייף, בררן באכילה ומדוכא. אתם ניגשים לבדיקה אצל הוטרינר , וזה מאבחן כי הוא סובל מטפיל דם. אז במה בעצם מדובר?
חיידק המיקופלזמה (מיקופלזמה המופליס בשמו המלא) או ההמוברטונלה (מומחי הסיווג משנים מדי כמה שנים את שמו, ולכן חלק מהוטרינרים ישתמשו בשם הראשון, וחלקם בשני) הינו טפיל מיקרוסקופי, הפוגע בתאי הדם האדומים. הוא נפוץ ביותר, וחתולים רבים הינם נשאים של החיידק ואינם מראים סימני מחלה. אחרים יראו סימני מחלה, אשר עשויים להיות קלים בלבד או חמורים ביותר.
מהם הסימנים האופייניים למחלה?
הסימן הברור ביותר הינו הופעה של חום גבוה. בחתולים חום גבוה יתבטא בחולשה, ירידה בתיאבון והתנהגות 'סמרטוטית'- חתול שבעליו רגילים לראותו פעיל יראה חלש, בעל תגובות איטיות ומדוכא. במרפאה יימדד חום גבוה, לעיתים קרובות מעל 40 מעלות (חום נורמלי עבור חתולים הוא 38-39.4 מעלות). בנוסף הוטרינר עשוי להבחין במרפאה בבדיקה בחיוורון, הגדלה של קשרי הלימפה, התייבשות ואף צהבת- גוון צהבהב של העור והריריות. בספירת דם ניתן יהיה להבחין באנמיה בדרגות שונות. במקרים של נגיעות חמורה ניתן יהיה לעיתים לזהות את הטפיל על תאי הדם האדומים, בהתבוננות מיקרוסקופית על משטח דם.
כיצד הטפיל פוגע בחתולים?
דרך ההדבקה של הטפיל לא הוכחה לחלוטין, אך נראה כי עיקר ההעברה מתרחשת בעקבות עקיצות פרעושים. בהחלט ניתן לראות קשר בין נגיעות חמורה בפרעושים לבין המחלה. בנוסף קיימת כעל הנראה העברה מחתול לחתול דרך נשיכות ושריטות.
החיידק עצמו 'מתיישב' על כדוריות הדם האדומות של החתול. מערכת החיסון, שתפקידה לזהות ולטפל ב'פולשים', מזהה את החיידק, ובניסיון להשמיד את הזיהום- תוקפת והורסת את תאי הדם האדומים. הרס המרכיב הקריטי של הדם גורם לאנמיה, לעיתים חמורה ביותר. בנוסף, החומרים המשתחררים במהלך ההרס של תאי הדם (תוצרי פירוק הדם) מצטברים בגוף, ואלו גורמים להופעת צהבת. כאן חשוב להבהיר כי אין המדובר במחלת הצהבת הנגיפית המוכרת באדם, כי אם בתסמין- הצטברות בדם וברקמות של החומר בילירובין, המופרש במהלך הרס של תאי הדם האדומים, והוא בעל צבע צהבהב.
חתול שנדבק בחיידק עשוי להראות סימני מחלה כתלות במצבו הגופני ומערכת החיסון שלו. בחלק מהחתולים ישמר תמיד החיידק ברמה נמוכה בדם, מבלי לגרום לסימנים. אותו חתול עשוי לחיות כל חייו מבלי להראות כי נדבק במיקופלזמה, אך עשוי להמשיך ולהוות מקור להדבקה עבור חתולים אחרים (באופנים שצוינו למעלה). אם אותו חתול נקלע למצב של ירידה זמנית בתפקוד מערכת החיסון, החיידק עשוי להתחיל ולהתרבות בדם, והדבר יתבטא בהופעת הסימנים. התפרצות כזאת עשויה להיות תוצאה של אירוע מלחיץ- מעבר דירה, חיית מחמד או תינוק חדש בבית. או כתוצאה ממחלה אחרת- מחלת חום, פציעה או אבצס.

מהו הטיפול בחתול הסובל ממיקופלזמה?
הטיפול בחיידק עצמו הוא באמצעות אנטיביוטיקה בשם דוקסילין. לרוב ניתנת בסירופ הניתן פעם או פעמיים ביום. חשוב לציין- נמצא כי גם טיפול אנטיביוטי ארוך טווח אינו מביא להכחדה מוחלטת של החיידק מהדם. לכן מטרת הטיפול במצבים אלו אינה להעלים את החיידק מהדם, אלא להשיבו למצב הלא פעיל, שבו הנגיעות נמוכה ואינה גורמת לסימנים. לצורך כך ניתן לרוב טיפול למשך 10-14 יום.

כפי שצוין, במרבית המקרים יגיע החתול לאבחנה כאשר הוא חולה ובמצב גופני חלוש. במצבים אלו חשוב, בנוסף על טיפול בטפיל עצמו, להעניק טיפול תומך. טיפול זה יכלול מתן עירוי נוזלים לטיפול בהתייבשות, וטיפול בהזרקה בתרופות להורדת חום. במקרים קשים במיוחד, החתול עשוי לסבול מאנמיה קשה ומסכנת חיים, ויזדקק לעירוי דם.
כיצד ניתן למנוע הדבקה של החתול במיקופלזמה?
מאחר ומדובר בטפיל נפוץ מאוד, קשה להמנע בוודאות מהדבקה. עם זאת, טיפול נגד פרעושים כל השנה (גם בחודשי החורף) וכן סרוס ועיקור למניעת מריבות בין חתולים, יקטינו את הסיכוי להדבקה.

 

נשמח לענות ולעזור בכל שאלה,

מרכז וטרינרי – הכי בבית בגן יבנה

אצ״ל 15, גן יבנה

08-8673331

במקרה חרום : 050-9933000