.            

הפוסט עין עצומה / עין ממצמצת הופיע ראשון במרכז וטרינרי הגי בבית בגן יבנה - ד"ר גלית רובין

מהם המצבים הללו?  כיצד ניתן למנוע החמרה, להמנע ממחלות  חמורות ולספק לכלב האהוב איכות חיים בגיל המבוגר? התשובות במאמר שלפניכם (:

מיהו 'כלב מבוגר'?

על פי הגדרות הספרות הרפואית, 'כלב גריאטרי'  מוגדר ככזה החל מגיל שבע שנים. עם זאת, הגדרה זו אינה מדויקת, מאחר שמתייחסת לממוצע כללי ולא לחלוקה לגזעים שונים. כלבים מגזע גדול מתבגרים מהר יותר, ותוחלת החיים שלהם קצרה יותר, למרבה הצער. לכן דינו של דני ענק בן שבע אינו כשל פינצ'ר בן שבע- דני ענק בהכרח יחשב גריאטרי בגיל צעיר יותר, ופינצ'ר- בגיל מבוגר יותר. מאותה הסיבה גם האמרה הנפוצה שגילו של כלב הינו גילו בשנות בן אדם כפול שבע- אינה נכונה ואינה מדויקת, ובוודאי שאינה מתאימה לכל הגזעים. מה שכן נכון הוא שאצל רוב הכלבים, מלבד גזעי ענק, נקודת המפנה, שבה נדרשת יותר תשומת לב רפואית כלפי הכלב המתבגר, הינה סביב גיל שבע שנים.

מהם המצבים הרפואיים המאפיינים כלבים מבוגרים?

• בעיות מפרקים

בעיות מפרקים נפוצות מאוד בכלבים מבוגרים, מגזע בינוני ומעלה. הרוב הגדול של בעיות המפרקים בכלבים מבוגרים נובעות ממפרק האגן, בעיה המכונה hip dysplasia. מדובר בבעיה הקיימת מגיל צעיר או אף מלידה,  אך מחמירה ובאה לידי ביטוי בסימנים קליניים ככל שגיל הכלב מתקדם. בעיה שכלל לא הטרידה את הכלב הצעיר, או שגרמה לאי נוחות קלה, גורמת כעת לכאב משמעותי וחולשה, עד כדי אבדן יכולת הליכה וקימה.

מה עושים?

בתור התחלה- יש חשיבות לאבחון מוקדם של הבעיה, כבר מגיל צעיר. בגזעים המועדים לבעיות מפרקים, כמו לברדור, גולדן רטריבר ורועה גרמני, וכן בכלבים גדולים וכבדים- יש לבצע כבר בגיל צעיר בדיקה אורטופדית טובה על ידי הוטרינר המטפל, במהלכה תבוצע הערכה של מצב האגן והמפרקים. כאשר יש חשד סביר לבעיה- מומלץ גם לבצע צילום רנטגן. במידה וקיים מידע על בעיה מולדת שיש לכלב, ניתן לנקוט צעדים מניעתיים חשובים, כאשר החשוב מכולם- שמירה על משקל תקין ופעילות גופנית מספקת באופן שגרתי. פעילות גופנית חשובה לצורך שימור השרירים המחזיקים את המפרקים ומייצבים אותם.  שמירה על משקל תקין ומסת שריר תקינה, הינם גורמי מפתח בשמירה על בריאות המפרקים של הכלב הבוגר. כלב בעל עודף משקל, גם אם אין לו נטיה מולדת לבעיות- עלול לסבול מאוד מבעיות מפרקים בגיל מבוגר. לעומתו כלב במשקל תקין, גם אם קיימת אצלו בעיה מולדת במפרק- סביר שבגיל מבוגר יתנועע בקלות רבה יותר, ולמעשה יראה בשלב מאוחר הרבה יותר סימנים של קושי בהליכה ובקימה.

כאשר הכלב מבוגר וכבר מראה סימני כאב וקושי, חשוב להביאו לבדיקה אצל וטרינר. הוטרינר יבצע בדיקה אורטופדית מלאה, על מנת שיוכל להצביע על מיקום המפרק הכואב, וכן יעריך את מצבו הכללי של הכלב, על מנת להבין אם מדובר בגורם דלקתי, זיהומי, או בעיה אחרת. לרוב יבוצעו צילומי רנטגן. לאחר הבדיקות יותאם טיפול. טיפול עשוי להיות 'שמרני'- מנוחה, תרופות נוגדות דלקת והזנה תומכת מפרקים, או טיפול ניתוחי. החלטה על סוג הטיפול נעשית בהתאם לסוג הבעיה, חומרתה, גיל הכלב ובריאותו הכללית, ובהתאם לשיקול הוטרינר המטפל והבעלים.

• בעיות שיניים וחניכיים

בעלי כלבים רבים מתלוננים על ריח רע מהפה, ההולך ומחריף עם הגיל. חשוב להבין שלא מדובר רק ב'זיקנה' או גזרה משמיים, אלא בעיה רפואית אשר קיים עבורה טיפול. מחלות שיניים וחניכיים אינן בעיה רק של כלבים מבוגרים, אך הן מחמירות עם הגיל ונפוצות יותר בכלבים מבוגרים. כלבים רבים נוטים לצבירה של אבן שן, אשר גורמת לדלקת חניכיים כואבת, דימום מהפה וקושי באכיל, וכן לריח רע. מה עושים? גם כאן חשובה המניעה. הקפדה על צחצוח השיניים ( חשוב להרגיל את הכלב לפעולה מגורות) וכן הקפדה על הזנה במזון יבש איכותי. בכל ביקור אצל הוטרינר חשוב שהפה והשיניים ייבדקו, וינתנו המלצות לטיפול. לרוב, גם כאשר מצליחים בכל פעולות המניעה, בגיל מתקדם תצטבר על החניכיים אבן שן, ויהיה צורך לבצע טיפול שיניים. טיפול שיניים מתבצע בכלבים בהרדמה מלאה, ובמסגרתו מבצע הוטרינר הסרת אבן שן, הקצעת שורשים וניקוי הפה והחניכיים. שיניים מתנדנדות או בעייתיות עוברות עקירה בהתאם לצורך-על מנת למנוע כאב וזיהום. במידה וישנה דלקת חניכיים חמורה לעיתים ניתן טיפול אנטיביוטי לפני ואחרי הפרוצדורה.

• שינויי התנהגות

גם כלבים סובלים משינויים התנהגותיים ככל שעובר הגיל. גם הם עלולים לסבול מבלבול או שכחנות (דמנציה) בגילאים המבוגרים. לעיתים מופיעות בעיות התנהגות אשר לא היו קיימות בגילאים צעירים, כגון חרדת נטישה, יללות בלילה או אף תוקפנות. למה זה קורה? אין תשובה אחת שנכונה לכולם. אפשרות אחת היא שהכלב החל לסבול מכאב פיזי או מחלה.  כלב אשר סובל מכאב- כתוצאה מדלקות מפרקים, למשל- עשוי להפוך תוקפן בכל פעם שמישהו מלטף אותו, באופן בלתי מודע, באזור המפרק הכואב. בנוסף- ככל שהם מתקדמים בגיל, כלבים נוטים יותר לחששנות ולקושי בהסתגלות למצב חדש, דבר שעשוי להתבטא בחרדה או תוקפנות. וכן-לעיתים קרובות בגילאים המבוגרים קיימת ירידה בשמיעה ובראיה. כלב שרואה ושומע פחות טוב- מובן מאליו כי יהיה לו קשה יותר להסתגל לסביבה חדשה, וכן עלול להיות מופתע ולהבהל מאדם המתקרב אליו מבלי להתריע, ולהגיב בתוקפנות.

מה ניתן לעשות? ראשית, מומלץ לקחת את הכלב לבדיקה אצל וטרינר. הוטרינר ימצא/ישלול בעיות בריאותיות הגורמות לשינויי התנהגות- גורמים לכאב,  דלקות אוזנים המשפיעות על השמיעה ועוד. לאחר שהבעיות הרפואיות טופלו, חשוב להיות מודעים ורגישים לצרכיו של הכלב המבוגר- להתקרב אליו לאט ובזהירות, כדי לא להפתיעו. לטייל במסלול קבוע שהוא מכיר היטב. נוסעים לחופשה? במקרה של כלב מבוגר כדאי לשקול לא לשלוח אותו לפנסיון, אלא לדאוג לאדם שיבוא לטפל בו בבית, בסביבתו המוכרת. במקרים של חרדה מוגזמת או שינויי התנהגות קיצוניים ניתן להתייעץ עם הוטרינר לגבי טיפול תרופתי.

• ירידה בשליטה על מתן צרכים

אחת הבעיות הכואבות איתן מתמודדים בעלי כלבים בגיל המבוגר. חשוב לדעת כי לעיתים גם לבעיה זו יש פיתרון. ראשית, יש להבין מהו הגורם לבעיה- האם מדובר בחוסר יכולת אמיתי לשלוט על מתן הצרכים? אולי בשל מחלה אחרת הכלב ירגיש חלוש או כאוב, וימנע באופן מודע מהמאמץ והכאב הכרוכים בקימה/יציאה לחצר/לטיול לצורך מתן צרכים. במצבים אלו אבחון של הבעיה המקורית וטיפול בה עשוי לפתור את בעיית הצרכים. במקרים אחרים יש בעיה ספציפית במערכת המתאימה- מערכת השתן או מערכת העיכול, אשר ניתן לפתור באמצעות טיפול מתאים. למשל- דלקת במערכת העיכול הגורמת לשלשול עד כדי  אי יכולת לשלוט על מתן הצואה, שהיא בהחלט ברת טיפול . בכלבות מבוגרות נפוצה בעיה של בריחת שתן הנגרמת כתוצאה מהיחלשות השרירים האחראים על שליטה בשלפוחית- בעיה שניתן להתמודד איתה באמצעות טיפול תרופתי פשוט. במקרים בודדים ישנו נזק עצבי נרחב הגורם לחוסר שליטה אמיתי גם במתן צואה וגם במתן השתן. כדי לטפל בבעיה חשוב להגיע אל הוטרינר. מומלץ להגיע אל הוטרינרי מוכנים עם המידע הרלוונטי- האם הבעיה היא רק במתן צואה, רק במתן שתן, או שניהם? האם בנוסף ל'פספוסים' בבית הכלב נותן שתן וצואה באופן תקין בטיולים בחוץ? האם קורה בזמן שינה או עירות? האם הכלב נכנס לתנוחת השתנה בבית או מטפטף בבלי דעת? באמצעות המידע הזה, בנוסף על בדיקה גופנית, בדיקות דם ושתן- ידע הוטרינר למצוא את הגורם לבעיה ולהתאים עבורה טיפול אופטימלי.

לסיכום- כלבים מבוגרים, בדומה לאנשים, עלולים לסבול מבעיות בריאות רבות. חשוב מאוד לדעת שרוב הבעיות אינן גזירה משמים, וטיפול נכון יביא להקלה משמעותית- עבור הכלב והבעלים.

הדרך הטובה ביותר להמנע ולהתמודד עם בעיות אלו- מניעה. מעקב תקופתי אצל הוטרינר המטפל, שמירה על משקל תקין והזנה נכונה מגורות יסייעו רבות בשמירה על אריכות ימים ואיכות חיים כלביכם. חישבו על איכות החיים של הכלב הקשיש עוד בעודו צעיר- רובנו מופתעים מכמה מהר הם מתבגרים.

בברכת רפואה שלמה, אנחנו כאן בכל שאלה,
ד"ר גלית רובין
ד"ר אדוה וינשטין
מרכז וטרינרי – הכי בבית בגן יבנה
08-8673331
במקרה חרום : 050-9933000

הפוסט הכלב מזדקן ? זיקנה איננה מחלה הופיע ראשון במרכז וטרינרי הגי בבית בגן יבנה - ד"ר גלית רובין

הידעתם שמאכלים פשוטים ונפוצים של בני האדם עלולים לגרום להרעלה מסוכנת בבעלי החיים? וכך גם תרופות פשוטות, הניתנות ללא מרשם. לבעלי החיים מבנה גוף ופיזיולוגיה שונה משלנו, וגם נטיה לבלוע דברים שאנשים לא יגעו בהם… ועל כן לצערינו אנו נתקלים במקרי הרעלה מחומרים ומזונות יומיומיים. כך תזהו חומרים המסוכנים לבעלי החיים ותימנעו מהם:

מזונות

ענבים וצימוקים- ענבים וצימוקים עשויים לגרום לפגיעה כלייתית קשה בכלבים, עד כדי כשל כליה ומוות. עד היום לא זוהה המרכיב בענבים הגורם לתופעה, וכן התגובה הינה בלתי צפויה, ואינה תלוית מינון (אידיוסינקרטית) -יש כלבים שלא יושפעו כלל גם אם יאכלו כמות גדולה, ואחרים יורעלו גם מעינב או צימוק בודד.

שוקולד- בשוקולד, תה וקפה קיים מרכיב המכונה תיאוברומין. חומר זה עשוי לגרום להרעלה חמורה בכלבים. במינונים נמוכים תתבטא ההרעלה בסימני מערכת העיכול- הקאות ושלשולים, וכן בסימנים של אי נוחות ופעילות יתר. עשויה להופיע השתנה מרובה. במינונים גבוהים תתבטא ההרעלה בהפרעות קצב לב קשות וחמורות, עד סכנת חיים וצורך בטיפול מיידי מציל חיים. חומרת ההרעלה נמדדת על ידי כמות התיאוברומין שנצרכה, ביחס למשקל הכלב. כלומר- ככל שהכלב קטן יותר, הוא ייפגע באופן חמור יותר מאותה כמות של שוקולד. חשוב לדעת- ככל שהשוקולד ׳איכותי׳ יותר, ומכיל אחוז גבוה יותר של מוצקי קקאו- כך הוא מכיל יותר תיאוברומין. לכן שוקולד מריר מסוכן יותר משוקולד חלב, ושוקולד חלב מסוכן יותר מלבן.

בצל ושום- בבצל ושום ישנו מרכיב הגורם לפגיעה בכדוריות הדם האדומות בכלבים וחתולים, ובכך לאנמיה. מרכיב זה אינו מתפרק בבישול, על כן גם בצל ושום מבושלים, או מעורבים בתבשילים שונים- עשויים לגרום להרעלה.

בצק- בצק שמרים לא אפוי עשוי להמשיך את התסיסה בקיבת הכלב לאחר שנאכל. בזמן התסיסה משתחרר חומר אלכוהולי, שעשוי לגרום להרעלה קשה הכוללת סימנים עצביים, חולשה, מעידות, ירידה בטמפרטורת הגוף ותרדמת.

אגוזי מקדמיה- הרעלה לא נפוצה בארץ, מאחר ואכילת האגוז אינה נפוצה. למרות זאת חשוב לדעת כי כמות האגוזים שעלולה לגרום להרעלה בכלב קטן אינה גדולה. ההרעלה גורמת לסימנים עצביים- עוויתות, חולשת רגליים אחוריות עד שיתוק, ועליית חום הגוף. כמו בהרעלת ענבים, גם כאן לא ידוע החומר הפעיל הגורם להרעלה.

חומרי הדברה

רעלי עכברים וחולדות- אלו שייכים למשפחה של חומרים המכונים אנטיקואגולנטים, כלומר- נוגדי קרישה. הרעלה עלולה להתרחש כאשר בעל החיים אוכל בטעות פתיון עם רעל שפוזר, או כהרעלה משנית- כאשר בעל החיים אוכל מכרסם שנפגע. חומרים אלו פוגעים במנגנון הקרישה בגוף, ולמעשה גורמים לדימומים. לעיתים הדימום חיצוני, ואז ניתן להבחין בו- דימום מהאף, דימום לחלל העין, שטפי דם עוריים או שתן וצואה דמיים. אך לעיתים הדימום הינו באיברים פנימיים. אז לא נראה את הדימום, אך נוכל לזהות סימנים של האיבר הנפגע- דימום לריאות יתבטא בשיעולים וקשיי נשימה, דימום במוח יתבטא בסימנים עצביים כגון מעידות ועוויתות.

רעלי מזיקים ופרוקי רגלים- למשפחה זו שייכים הזרחנים האורגניים והפירטרינים.

זרחנים אורגניים משמשים בחקלאות ובמשק הבית, ומיועדים לקטילת חרקים ופרוקי רגליים אחרים. חתולים וכלבים באים במגע עם החומר כאשר מלקקים אותו מצמחים, אוכלים עשב, או מלקקים אותו מפרוותם לאחר שדבק בה. הסימנים שעלולים להופיע הינם סימני מערכת עיכול כגון הקאות ושלשולים, ריור מסיבי, רעידות שרירים ופרכוסים. אצל הוטרינר ימדד קצב לב נמוך במיוחד וניתן יהיה לזהות כיווץ אישונים.

פירטרינים משמשים להדברת טפילים שונים, דוגמת פרעושים וקרציות. הם קיימים בתכשירי הדברה המיועדים לכלבים, אך לא לחתולים. חתולים רגישים ביותר לחומר זה, ולעיתים קרובות ההרעלה מתרחשת כאשר מטפלים בחתול בתכשיר המיועד לכלבים. הסימנים בהרעלה זו הינם הקאות, דיכאון ורעידות שרירים, פרכוסים וכן מופע ייחודי להרעלה זו של 'טיקים' באוזניים.

מתאלדהיד- זהו המרכיב הנפוץ ברעלים המיועדים לקטילת חלזונות. במידה ובעל החיים בולע חומר זה תתרחש הרעלה שתתבטא ברעידות שרירים, מעידות ופרכוסים- ובמרבית המקרים, למרבה הצער- מוות.

תרופות

פראצטמול- החומר, המוכר בעיקר כאקמול, עשוי לגרום להרעלה בעיקר בחתולים. בךגם במינונים קטנים מאוד, התרופה עלולה לגרום להרעלה חמורה המתבטאת בחוסר יכולת של תאי הדם האדומים לשאת חמצן, וחנק של הרקמות. הסימנים הינם קשיי נשימה, חולשה, ושינוי צבע הריריות )חניכיים ולחמית) לצהוב/חום כהה. 

משככי כאבים ונוגדי דלקת- משפחה של תרופות, אשר המוכרת בהן היא האיבופרופן (נורופן). כאשר תרופות של בני אדם ממשפחה זו ניטלות על ידי כלבים וחתולים, הדבר עלול לגרום במקרה הטוב לפגיעה חמורה במערכת העיכול, המתבטאת בשלשולים והקאות דמיים, ובמקרה הרע לכשל כלייתי חריף, שמחייב טיפול מיידי ועשוי להסתיים בסכנת חיים.

מה עושים כאשר הכלב/חתול חשודים בהרעלה?

יש ליצור קשר ולהגיע מייד לוטרינר המטפל. בטיפול בהרעלות ישנה חשיבות רבה לזמן שעבר מרגע החשיפה לרעל. באופן אידיאלי כדאי להגיע ברגע שבעל החיים נחשף אל הרעל, ועוד לפני שפיתח סימנים קליניים. בשלבים הראשונים הטיפול בכל ההרעלות הוא זהה, ומתמקד במניעת ספיגה של החומר הרעיל- גרימת הקאה במצבים של אכילה, מתן חומרים המעכבים ספיגת הרעלן בקיבה, שטיפת הפרווה במקרים של חשיפה דרך העור והפרווה. במידה והרעל כבר נספג, בעל החיים יטופל בהתאם לרעל הספציפי אליו נחשף. קיימים רעלים להם יש אנטידוט ברור. באחרים ניתן רק לתת טיפול תומך (נוזלים, הורדת חום, נוגדי עוויתות) בהתאם למערכות בהן הרעל פוגע

המרכיב החשוב ביותר בטיפול בהרעלה הוא מניעה!

כך תמנעו הרעלה:

-האכילו את בעל החיים רק במזון המותאם עבורו- מזון מסחרי עבור כלבים או חתולים. אין להאכיל במזון בייתי

-הקפידו לשמור על תרופות הרחק מהישג פיהם של כלבים וחתולים סקרנים- כלב שובב עלול לאכול חפיסת כדורים תוך כדי משחק. שמרו את התרופות בארונות סגורים.

-בשום מצב אל תתנו תרופות לבעל החיים ללא התייעצות עם וטרינר. אם אין באפשרותכם להגיע, התייעצו טלפונית. זכרו כי גם תרופה שנראית תמימה באנשים, כמו אקמול, עלולה לגרום למותו של חתול מהרעלה

-בשום מצב אל תתנו לחתול תכשיר המיועד לכלב, ולהפך.

אנו זמינים לכל שאלה והתייעצות (:

מרכז וטרינרי – הכי בבית בגן יבנה

אצ״ל 15, גן יבנה

08-8673331

חרום: 050-9933000

הפוסט הרעלות – כלבים וחתולים הופיע ראשון במרכז וטרינרי הגי בבית בגן יבנה - ד"ר גלית רובין

מדובר באחת התלונות הנפוצות של בעלים המגיעים עם חיית המחמד למרפאה- ליטפתם את הכלב/ החתול ופתאום חשתם ב'גוש'. מה עושים עכשיו?

בשפה המקצועית, גושים ובליטות שנמצאים על פני הגוף במקומות  בהם אנו לא מצפים להם, מכונים 'מסות'. כאשר נתקלים במסה חשוב מאוד להבין את הגורמים להופעתה וממה היא מורכבת. לשם כך חשובות לנו התשובות לשאלות הבאות-

-לפני כמה זמן הופיעה המסה?

-האם גדלה/קטנה/נשארה באותו הגודל?

-האם מפריעה לבעל החיים והאם הוא מתעסק איתה?

לאחר קבלת מידע זה נרצה לבדוק את המסה- נמשש, נמדוד, נראה אם ישנם סימני דלקת באזור (חום, כאב, אדמומיות), או סימני פציעה. בשלב הבא נרצה לדגום את המסה ולברר את תוכנה. לשם כך ניתן להשתמש בשתי שיטות-

-אספירציה במחט דקה- בבדיקה זו הוטרינרית דוקרת את המסה באמצעות מחט דקה, כמו זאת המשמשת לחיסון. במהלך הדקירה תוכן מהמסה נכנס למחט/מזרק, ואז ניתן למרוח את אותו התוכן על זכוכית בדיקה. את הזכוכית צובעים בצבעים מיוחדים המיועדים לתאים חיים, ואז ניתן להתבונן בתוכן באמצעות מיקרוסקופ. לשיטה זו יתרון ברור- היא כמעט ואינה מציקה לבעל החיים (הצקה ברמה של קבלת חיסון) והיא ניתנת לביצוע במקום ובמהירות, כך שתוצאותיה מתקבלות כבר תוך 10-15 דקות. חסרונה הוא בכך שהיא דוגמת רק חלק קטן ביותר מהמסה, כך שיתכן שהדגימה לא תהיה מייצגת, ועל כן ישנן מסות שבהן הבדיקה לא מתאימה. עדיין, זוהי הבדיקה העיקרית בה משתמשים כשרוצים לקבל מידע ראשוני על טיב המסה

-ביופסיה- בבדיקה זו 'פרוסת' רקמה מהמסה נחתכת ונשלחת למעבדה חיצונית. במעבדה אותה חתיכה עוברת תהליכי עיבוד המאפשרים להתבונן בה תחת מיקרוסקופ. ביופסיה ניתן לבצע או על ידי הסרת המסה ושליחתה בשלמותה למעבדה (תמיד בהרדמה מלאה), או על ידי חיתוך חלק קטן מהמסה (בהרדמה מלאה או מקומית) ושליחתו. יתרון השיטה הוא בכך שמאפשר התבוננות ברקמה במבנה השלם, כפי שמופיע בבעל החיים. במצבים של גידולים השיטה מאפשרת לוטרינרית לדעת אם הגידול הוסר בשלמותו, ולכך יש משמעות גדולה להמשך הטיפול. החיסרון הוא שמדובר בפרוצדורה ארוכה ומורכבת יותר, בהרדמה, הדורשת החלמה של החתך.

מה הן המסות הנפוצות בבעלי חיים?

אבצס- אבצס הינו בעיה זיהומית, המתרחשת כאשר חודר זיהום חיידקי לחלל סגור, כמו מתחת לעור. למשל- נשיכה. יתכן שהנשיכה תגרום לפצע קטן ביותר, לא גדול בהרבה מדקירת מחט. החור עצמו יסגר במהרה, אבל עצם הנשיכה מחדירה פנימה זיהום, אשר גורם להצטברות נוזלי דלקת מתחת לעור. הצטברות הנוזלים היא זאת שמביאה לנפיחות שרואים כלפי חוץ, ולרוב גם מתבטאת בכאבים, ולעיתים בחום. את קיום האבצס קל יחסית לאבחן בעזרת אספירציה.

ציסטה- ציסטה הינה רקמה דמוית שק ומלאה בנוזל שאינו מזוהם. לרוב הנוזל יהיה שקוף או ענברי. באמצעות אספירציה ניתן לדגום את הנוזל, וכך לזהות שמדובר בציסטה, וכן ניתן לשאוב את הנוזל ולרוקן את הציסטה. עם זאת, לרוב כל עוד לא מסירים את ה'שק' הוא יחזור ויתמלא בנוזל.

המטומה- המשמעות של המילה המטומה הינה 'מסה דמית'. מדובר למעשה בדימום לתוך חלל סגור, כמו תת העור, היוצר נפיחות, שכאשר מנסים בעזרת מזרק לשאוב ממנה-יצא דם. המטומות מופיעות לרוב בעקבות טראומה לרקמה, כגון חתך או מכה, וברוב המקרים הן נספגות מעצמן כחלק מההחלמה מאותו אירוע.

גידולים- זהו כינוי לכל מצב שבו הבליטה (המסה) מורכבת מרקמת תאים ולא מנוזל. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים. גידול שפיר הינו גידול שאינו שולח גרורות, הוא גדל לאט ולרוב אין לו השפעה הרסנית על הרקמות סביבו. גידול ממאיר הינו גידול הגדל מהר מאוד, הוא עלול לשלוח גרורות, או לחילופין- לגדול במהירות ובאופן אגרסיבי, הגורם להרס של מבנים כמו עצם, שריר וסחוס שנמצאים סביבו, ולפגוע בתפקוד של מבנים סמוכים ואיברים שונים.

דוגמא נפוצה לגידול שפיר הינה גידול שומני- (ליפומה) – מדובר לרוב בגידול מוגדר מאוד, אשר לאחר הסרתו אין חזרתיות ובעל החיים ממשיך בחייו כרגיל. במקרה של גידולים, אספירציה לרוב יכולה לתת מידע מקדים על טיב הגידול- מה סוג התאים שמרכיבים את הגידול ועד כמה הוא מסוכן. עם זאת, אבחון סופי מתבצע לרוב על ידי הסרת הגידול ושליחתו לביופסיה במעבדה חיצונית.  ברוב המקרים ההמלצה תהיה להסיר כירורגית את הגידול, גם לצורך אבחנה מדויקת וגם לצרכים טיפוליים. קיימים מקרים בודדים בהם לא יומלץ להסיר את הגידול (מיקום בעייתי, צפי להחלמה איטית או מצב גופני המסכן את בעל החיים בהרדמה).

הבחנתם במסה אצל בעל בעל החיים? אין צורך להבהל. כל עוד בעל החיים מרגיש טוב, ניתן לקבוע תור לבדיקה שגרתית אצל הוטרינר המטפל להמשך בירור.

רק בריאות!

מרכז וטרינרי – הכי בבית בגן יבנה

אצ״ל 15, גן יבנה

08-8673331

חרום: 050-9933000

הפוסט גידולים, מסות…מה זה כל הבליטות האלו? הופיע ראשון במרכז וטרינרי הגי בבית בגן יבנה - ד"ר גלית רובין

באמצע הלילה, או במהלך השבת- הכלב מתחיל להשתעל. האם יש להגיע מייד לוטרינר? מהם הגורמים הנפוצים לשיעול? מתי מדובר בבעיה פשוטה, ומתי מדובר במקרה חירום הדורש התייחסות מיידית? במאמר זה ננסה לענות על השאלות הנפוצות.

כיצד מזהים שיעול בכלבים/חתולים?

עבור מי ששומע לראשונה כלב או חתול משתעל, הדבר עשוי להיות קשה לזיהוי, כיוון שלא נשמע בדיוק כמו אדם המשתעל. חתולים לרוב יעמדו על ארבע רגלים ובצוואר מתוח, וישמיעו קולות מחלל הפה. כלבים ישמעו לעיתים כאילו נתקע להם משהו בגרון, הם ישתעלו בשכיבה או בעמידה, בפה פתוח ותוך השמעת צליל השתנקות מהפה. בעל החיים משמיע רעש מוזר ואינכם בטוחים? צלמו! האפשרות לראות סרטוני וידאו כחלק מקבלת ההיסטוריה הרפואית מקל עלינו, ועוזר לדייק את האבחנה

הגורמים הנפוצים לשיעול

חשוב לדעת כי ישנם גורמים רבים ושונים לשיעול. שיעול יכול להעיד על מחלה קלה או מחלה חמורה, ועל כן חשוב לזהות את הגורם ולטפל בהתאם. גורמים נפוצים לשיעול הינם:

גורמים זיהומיים

–שעלת מכלאות בכלב – מדובר באחד הגורמים הנפוצים ביותר לשיעול בכלב. הגורם הוא קומפלקס  של חיידקים ונגיפים, שיוצרים יחדיו דלקת של דרכי הנשימה העליונות.

המחלה מתבטאת בשיעול, לרוב ללא סימנים נוספים- הכלב יפגין מצב רוח טוב, תיאבון תקין וחום גופו יהיה נורמלי. לעיתים יהיה עייף מעט מהרגיל או מדוכא. לעיתים השיעול יסתיים בהקאה, בשל גירוי רפלקס ההקאה על ידי השיעול עצמו.
במקרים מסוימים, בעיקר בכלבים צעירים מאוד, מבוגרים מאוד או כאלה עם מחלת רקע-עשויה המחלה להחמיר ולגרום לסיבוך של דלקת ריאות. הטיפול האנטיביוטי אינו מקצר את זמן המחלה, והוא ניתן למניעת סיבוכים.
לרוב השיעולים חולפים תוך 10-14 יום. המחלה מדבקת מאוד לכלבים אחרים, ועל כן חשוב להרחיק את הכלב מכלבים אחרים במהלך השבועיים בהם סובל מהמחלה. כיוון שהמחלה נפוצה במכלאות ופנסיונים- מומלץ לחסן את הכלב כנגד שעלת המכלאות לפחות שבועיים לפני כניסתו המתוכננת לפנסיון.

-קומפלקס מחלות דרכי נשימה עליונות בחתולים- מדובר בקומפלקס של מחוללי מחלה- נגיפים וחיידקים, אשר מדביק בעיקר חתולים צעירים, לא מחוסנים או כאלה שמערכת החיסון שלהם פגועה. המחלה מתבטאת בעיקר בדלקת של האף והעיניים, ומתבטאת לרוב בהפרשות מוגלתיות מהאף, הפרשות מהעיניים ולעיתים גם שיעולים. סיבוכים לא נדירים של המחלה הינם דלקת ריאות, וכן כיבי קרנית ופגיעה חמורה בעיניים- לעיתים עד אבדן הראיה.

– דלקת ריאות-  מדובר במחלה של דרכי נשימה תחתונות, וככזאת היא חמורה יותר מהמחלות שתוארו עד כה. דלקת ריאות מתבטאת גם היא בשיעולים, אך לרוב לשיעולים מתלווה חום גבוה, הפרשות מוגלתיות מהאף, ירידה בתיאבון וחולשה. דלקת ריאות הינה מסכנת חיים ודורשת טיפול מהיר ואינטנסיבי.

– פיוטורקס- בתרגום חופשי ניתן לקרוא למצב זה ׳בית חזה מוגלתי׳. זהו מצב חמור, בו החלל שבין הריאות מתמלא בנוזל מוגלתי. הגורם הינו לרוב חדירה חיצונית של זיהום לבית החזה, כגון פצעי נשיכה או גוף זר כגון מלען. חלל בית החזה הינו חלל סגור וסטרילי, וכל חדירה של זיהום עלולה להיות בעלת תוצאות הרסניות. מעבר לכך שמדובר בזיהום חמור, עצם הצטברות נוזל בחלל בית החזה תגרום לקשיים חמורים בנשימה. פיוטורקס יתבטא בשלביו הראשונים בשיעול, הפרשות מהאף, חום ודיכאון, ובשלבים מאוחרים יותר במצוקה נשימתית קשה ומסכנת חיים. זהו מצב מורכב מאוד, הדורש ניקוז תכוף ושטיפות של חלל בית החזה, ולרוב מחייב אשפוז בתנאי טיפול נמרץ.

בעיה לבבית

בעית לב תגרום לשיעול בעיקר בכלבים, אך עשויה לגרום לשיעול גם בחתולים.

-בכלבים- נפוץ במיוחד בכלבים מבוגרים מגזע קטן. בעיה לבבית עשויה להתבטא בהגדלה של הלב.  בשל מיקומו האנטומי של הלב בכלבים, הגדלה של הלב, ובעיקר של העליה השמאלית של הלב- תגרום להפעלה מתמדת של לחץ על קנה הנשימה, מה שיגרום לשיעול יבש מתמשך. שיעול זה מציק, אך אינו מסכם חיים בפני עצמו, אלא רק מעיד על הבעיה ומפריע לכלב ולבעליו.  במידה ובעיית הלב מחמירה, נוצר מצב של הצטברות נוזלים בריאות, המכונה בצקת ריאות לבבית. במקרים חמורים מצב זה הינו מסכן חיים ומחייב טיפול מיידי.

– בחתולים -מבנהו האנטומי של הלב שונה, ולכן לרוב הם לא יסבלו משיעול כתוצאה מלחץ של הלב על קנה הנשימה.חתולים עם בעיית לב עשויים לסבול משיעולים, אך לעיתים קרובות מאוד הם עלולים להגיע למצוקה נשימתית חריפה ללא כל סימן מקדים. כאשר חתול יסבול משיעולים במצב של מחלת לב, יהיה זה בשל בצקת ריאות, ואז כבר מדובר בבעיה חירומית ומסכנת.

מחלות אלרגיות ואוטואימוניות

בניגוד לבני אדם, אלרגיות בכלבים וחתולים אינן גורמות לסימנים של דרכי נשימה עליונות כגון שיעולים, הפרשות מהאף ועיטושים. כן ישנן מחלות המושפעות מרגישות יתר, העשויות לגרום לשיעולים.

אסטמה בחתולים- מחלה כרונית המופיעה בחתולים צעירים. לרוב מתבטא בשיעולים כרוניים, ולעיתים עיטושים. לעיתים לא יהיו כלל סימנים מקדימים, והמחלה תתבטא לראשונה במצוקה נשימתית חמורה, הכוללת נשימה מהירה, נשימה בפה פתוח והכחלה של הלשון. אסטמה בחתולים הינה לרוב מחלה כרונית חוזרת, אך לעיתים עשויה להתבטא באפיזודות בודדות וחולפת עם הגיל. הטיפול הינו בשילוב של תרופות סטרואידליות, מרחיבי סימפונות ומתן טיפול אנטיביוטי לזיהום המשני.

דלקת ריאות אאוזינופילית בכלבים- מדובר בדלקת ריאות שאינה על רקע זיהומי, אלא על רקע של תגובה לא תקינה של מערכת החיסון, בדומה לאלרגיה. יתבטא כשיעול ממושך. למחלה מראה אופייני בצילומי רנטגן של בית החזה, והיא מטופלת על ידי סטרואידים.

מסות וגידולים

למרבה הצער, גם גידולים סרטניים מופיעים בריאות. למעשה, חלק גדול מהגידולים באיברים פנימיים עשויים לשלוח גרורות אל הריאות. אלו עשויים לגרום לשיעולים, וכך לעיתים המצאות הגרורות מתגלית לפני מציאת הגידול הראשוני. לעיתים מופיעות מסות, ממאירות או שפירות, כגידול ראשוני בריאות. כאשר מדובר בגידול ראשוני ממוקד- לעיתים ניתן לבצע הסרה כירורגית של הגידול. כאשר מדובר בגרורות- למרבה הצער, לרוב אין פיתרון, למעט טיפול תומך וצמצום הסבל של בעל החיים.

אז מה עושים כשבעל החיים משתעל?

חשוב מאוד תחילה להעריך אם מדובר במצב חירום שיש לראותו מייד, או שניתן לקבוע תור רגיל, ולהגיע בשעות הנוחות לבעלים ולמרפאה. ככלל- בחתולים שיעולים עשויים יותר להעיד על בעיה חירומית, אשר דורשת טיפול דחוף, מאשר בכלבים. כל שיעול בחתול מחייב התייעצות עם הוטרינר המטפל. אם השיעול מלווה בקוצר נשימה, נשימות בפה פתוח או נשימה מהירה- יש להגיע במיידי לטיפול רפואי. בכלבים- במידה ובין התקפי השיעול הכלב נראה שמח, עירני ובעל תיאבון תקין- יתכן שהבעיה אינה חירומית. במידה וישנה ירידה בסבילות לפעילות גופנית (ירידה בכושר), קצב נשימה מהיר, שינוי בצבע הלשון (לכחלחל או סגלגל), ובמידה והכלב נראה מדוכא, בעל תיאבון ירוד או סובל מהפרשות מהאף- יש להגיע לבדיקה בהקדם האפשרי. בכל מצב בו אינכם בטוחים- מומלץ להתייעץ עם וטרינר, כיוון שבעיה נשימתית עשויה להדרדר במהירות ולסכן חיים.

בביקור אצל הוטרינר בעל החיים ייבדק לסימנים של מצוקה נשימתית. הוטרינר יאזין לקולות הלב והריאות, ויבצע מדידת חום. ברוב המקרים ידרשו צילומי בית חזה, אם כי לעיתים מספיקה בדיקה גופנית, בשילוב עם נתונים כמו גיל וגזע החיה, כדי להגיע לאבחנה. במידה ובעל החיים יגיע במצוקה נשימתית, יידרש הוטרינר לטיפול חירומי מציל חיים לפני הגעה לאבחון מלא.

מוזמנים לפנות אלינו בכל שאלה! המון בריאות

מרכז וטרינרי – הכי בבית בגן יבנה
08-8673331
במקרה חירום 050-9933000

הפוסט הכלב משתעל ? ו…האם חתולים משתעלים ? הופיע ראשון במרכז וטרינרי הגי בבית בגן יבנה - ד"ר גלית רובין

לצערינו, בכל עונות השנה, דריסה או פגיעה על ידי רכב חולף הינה אחת הבעיות הנפוצות. בעונה זו, שבה נעים להסתובב בחוץ, היא נפוצה אף יותר.

חומרת הפגיעה עשויה לנוע מקלה, הדורשת מעקב רפואי בלבד, ועד חמורה ומסכנת חיים. מהן הפגיעות הנפוצות, כיצד יש לנהוג כאשר הכלב נפגע ממכונית ואיך ניתן להמנע?

מה עושים כשבעל החיים נפגע על ידי מכונית?

במידה וכלבכם או חתולכם נפגע על ידי מכונית, חשוב מאוד להביאו לבדיקה וטרינרית באותו רגע ממש, בין אם נראה שנפגע ובין הוא לא. הבדיקה הוטרינרית נועדה על מנת לקבוע האם בעל החיים יציב מבחינת מדדים חיוניים, ולשלול פגיעות נפוצות האופייניות לתאונת דרכים. חשוב! במידה וישנו חשד לנזק לעמוד השדרה (בעל החיים מתקשה להעמד, שוכב או גורר רגלים) יש לפנות את בעל החיים תוך כדי תנועה מינימלית, ומומלץ להעבירו למשטח נוקשה נייד (קרש, למשל) ורק כך להזיזו.

במרפאה הוטרינרית- טיפול ראשוני בבעל חיים שנפגע על ידי מכונית

כאשר בעל החיים מגיע לטיפול ראשוני לאחר פגיעה, לרוב יהיה במצב של כאב ולחץ. לעיתים תהיה ירידה של לחץ הדם בעקבות דימומים, ולעיתים יסבול ממצוקה נשימתית. לכן הדבר הראשון שיבוצע הינו הערכה מהירה של המדדים החיוניים, מתן שיכוך כאבים ולעיתים הרגעה. בשלב הבא יחובר בעל החיים לאינפוזיה, על מנת לייצב את לחץ הדם. במקרים בהם ישנה מצוקה נשימתית- ינתן טיפול תומך בחמצן. רק אז תבוצע בדיקה גופנית מלאה, בדיקה של רפלקסים בכדי להעריך מצב עצבי ומוחי, ובהמשך יבוצעו בדיקות אבחוניות, כגון בדיקות דם וצילומי רנטגן, שמטרתן לשלול או לאבחן פגיעות אופייניות, שיתוארו בהמשך.

בהתאם לממצאים בעל החיים יקבל המשך טיפול. ברוב המקרים, בהתאם לחומרת הפגיעה, יומלץ על אשפוז והשגחה ב24 השעות שלאחר האירוע.

מהם הנזקים הנפוצים במצב של פגיעה על ידי מכונית?

• פגיעה ריאתית- נפוצה כאשר בעל החיים נפגע באזור בית החזה. הפגיעה הנפוצה ביותר מכונה. lung contusion. כלומר- ׳זעזוע ריאות׳- הריאות נפגעות ממכה קהה, וכתוצאה מכך נגרמים להן דימומים ולעיתים פצעים קטנים, המתבטאים בדליפת אוויר. במצב זה בעל החיים עשוי להראות קושי נשימתי, וכן דימום מהאף או מהפה. ברוב המקרים מדובר בתופעה קלה המחייבת מנוחה והשגחה בלבד, ולעיתים טיפול תומך בסביבה עשירה בחמצן. במקרים חמורים ישנו צורך בהתערבות הכוללת ניקוז אוויר מבית החזה.
• פגיעה באברי הבטן- הפגיעה הנפוצה ביותר הינה קרע של שלפוחית השתן. פגיעות נוספות הינן חתכים באיברים הנוטים לדמם, כגון כבד או טחול, וכן פגיעה במערכת העיכול. פגיעות אלו לעיתים קרובות אינן נראות בדקות ואף בשעות הראשונות לאחר התאונה, ומכאן חשיבות רבה לניטור צמוד של בעל החיים ב24 השעות שלאחר התאונה.
• פגיעות אורטופדיות- שברים או סדקים עלולים להגרם בעצמות הרגליים, הצלעות או הלסתות. אלו לרוב פגיעות כואבות מאוד ודורשות התייחסות- לעיתים חבישה ומנוחה ולעיתים תיקון כירורגי בניתוח אורטופדי. למרות חומרתן, לרוב לא מדובר בפגיעות מסכנות חיים באופן מיידי, ולכן לפני הטיפול בהן הוטרינר יוודא כי בעל החיים מיוצב, שהוא אינו מדמם דימום פעיל ואינו סובל ממצוקה נשימתית. ניתוחים אורטופדים (לתיקון שברים או פריקות) הם מורכבים ודורשים הרדמה ממושכת, לכן ברוב המקרים יבוצעו רק לאחר 24 שעות, כשנראה כבר שבעל החיים יציב מבחינת נשימה, קצב לב ודימומים.
• בקע של הסרעפת- עוד מצב שעלול להתרחש בפגיעה קשה על ידי מכונית. הסרעפת הינה שריר היוצר מחיצה בין איברי הבטן לאיברי בית החזה, והיא חיונית לפעולת הנשימה. במקרים של מכה חזקה עשוי להיווצר קרע בשריר זה, ומצוקה נשימתית קשה. מדובר באחת הפגיעות הקשות יותר במצבי טראומה, והיא מחייבת ניתוח חירום דחוף.
• פגיעת ראש- כאשר בעל החיים נפגע באזור הראש. במצב זה עשויים להיווצר שברים בלסתות ובעצמות הגולגולת. החשש המיידי הינו מפני דימום תוך גולגולתי או בצקת מוחית. מדובר בפגיעה חירומית ביותר, אשר ללא טיפול עשויה להדרדר עד כדי מוות מוחי חלילה.
• פגיעת עמוד שדרה- עמוד השדרה מגן על חוט השדרה, האחראי על מסרים עצביים חיוניים. חוט השדרה עצמו רך ורגיש, ולכן במצב של שבר, סדק או דחיסה של חוליות עמוד השדרה- קיים סיכון גבוה לפגיעה בחוט השדרה, אשר עלולה להביא לשיתוק. במידה ובעל החיים לא נעמד לאחר הפגיעה, ויש חשש לפגיעה בעמוד השדרה- אין להרימו ולהזיזו ללא נקיטת אמצעי זהירות- העברתו לקרש יציב במינימום תנועה.

מניעה, מניעה, מניעה!

כולנו רוצים להמנע ממצב של דריסת בעל החיים. מדובר במצב מלחיץ וכואב, אשר עשוי להסתיים בנזק בלתי הפיך ואף במותו של בעל החיים. המניעה היא ברוב המקרים פשוטה- הקפידו לשמור על הכלבים קשורים ברצועה בסמוך לכבישים, ואל תניחו להם לשוטט חופשיים. במידה ואתם גרים בסמוך לכביש מסוכן- שמרו על החתול בבית. כנהגים, היו עירניים לחיות הנמצאות בשולי הדרכה ונסו להאט בקרבתן.

קיץ נעים והמון בריאות!
מרכז וטרינרי – הכי בבית בגן יבנה
08-8673331
במקרה חרום : 050-9933000

הפוסט החתול נדרס, הכלב נפגע מרכב נוסע, מה עושים? הופיע ראשון במרכז וטרינרי הגי בבית בגן יבנה - ד"ר גלית רובין

חחחם!! וכפי שאנחנו סובלים מהחום- גם הכלבים והחתולים שלנו. מהן הסכנות שמזמן החום לבעלי החיים? מי רגיש יותר, כיצד ניתן לטפל וכיצד ניתן למנוע?

מכת חום

נתחיל מהחמור ביותר. לרוב מתרחש בכלבים. ההגדרה למכת חום בכלבים הינה עליה של טמפרטורת הגוף מעל ל41 מעלות, עם הופעה של סימנים עצביים. מכת חום בכלבים הינה מסוכנת, קטלנית ועלולה להתרחש תוך דקות ספורות. היא עלולה להראות תחילה כחולשה ודיכאון, ולהידרדר עד לשלשולים והקאות דמיים, סימנים עצביים קשים כגון עוויתות, פגיעה כוללת במערכת הקרישה ומוות כתוצאה מקריסת מערכות תוך זמן קצר. את הגורמים למכת חום ניתן לחלק ל-2:

-חום סביבה קיצוני– כאשר טמפרטורת הסביבה עולה מעל ליכולת הכלב לשחרר חום לסביבה. דוגמא עצובה לכך הינה כאשר משאירים כלב להמתין ברכב. גם ברכב עם חלונות פתוחים, הטמפרטורה עשויה לזנק למעל 40 מעלות תוך 6 דקות בלבד!!!

-מאמץ גופני– בעת פעילות אינטנסיבית של שרירי הגוף, טמפרטורת הגוף עולה. במידה והפעילות עצימה מאוד, במיוחד בכלב שאינו מורגל בכך , הטמפרטורה עולה מעבר ליכולת הגוף לצנן את עצמו, והתוצאה היא מכת חום. גם עווית ממושכת, בשל אפילפסיה או סיבה אחרת, תביא לאפקט דומה- פעילות אינטנסיבית של השרירים, המפיקה חום רב ומעלה את טמפרטורת הגוף.

חשוב לציין כי הרוב המכריע של מכות החום נגרמות מהשילוב של מאמץ גופני עם טמפרטורות סביבה גבוהות- טיול ארוך ביום חם, למשל.

כיצד מונעים מכת חום?

בתור התחלה– המנעו מחשיפת כלבכם לטמפרטורות גבוהות.  אל תשאירו את כלבכם ברכב כבוי, ללא מזגן- גם לא עם חלונות פתוחים וגם לא לכמה דקות. מומלץ לא לטייל בחוץ בשעות החמות- בקיץ עדיף לצאת רק בשעות הערב והבוקר המוקדמות, ולמעט בפעילות גופנית כגון ריצה. במידה ויצאתם לטיול ארוך עם הכלב- דאגו להציע לו מים כל כמה זמן, לעצור למנוחה (כלבים רבים יעקבו אחר בעליהם בנאמנות מבלי להראות שהם זקוקים למנוחה, ועל כן חשוב שאנו ניזום את המנוחה ונאפשר אותה) וללכת בצל. במידה וברצונכם להכניס את הכלב לכושר- זהו רעיון מבורך, אך יש להמנע מלהתחיל תוכנית אימונים דווקא בקיץ, ובעיקר להעלות את רמת הפעילות בהדרגה, בהתאם לכושרו הגופני של הכלב.

כלבים בעלי עודף משקל רגישים יותר למכות חום- הקפידו לשמור על משקל תקין של כלבכם.

ישנם גזעים הרגישים יותר למכות חום. בין גזעים אלו נמצאים הרטריברים– לברדור וגולדן. וכן- הגזעים הבראכיצפאלים– שם כולל לקבוצת הגזעים בעלי הפנים הפחוסות, כדוגמת פאג, פקינז ושיצו. אם כלבכם נמנים על גזעים אלו- אין להם מה לחפש בחוץ ביום שרבי. המעיטו בטיולים בימים אלו ודאגו להשאר בצל ולהצטייד במים זמינים גם לטיול קצר.

בכל חשש למכת חום יש להעביר את הכלב למקום קריר וממוזג. ניתן להרטיב את כפות הרגלים ואזור הצוואר במים קרים, ולהגיע באופן מיידי וחירומי לוטרינר הקרוב.

כוויות בכפות הרגלים

כאשר אתם יוצאים עם כלבכם, או כאשר חתולכם קופץ על מכסה המנוע של מכונית חונה, זכרו- הם אינם נועלים נעליים! נכון שכפות הרגליים של כלבים מכוסות עור עבה, אך הם בהחלט עשויים לסבול מכוויות. שימו לב לכך בטיול- הניחו יד על המשטח עליו אתם פוסעים עם כלבכם והרגישו את הטמפרטורה- אם זה חם מדי לכם- זה ככל הנראה חם לכלבכם. המנעו מלצעוד על מדרכות וכבישים בשמש ובשעות החמות, וחפשו תמיד את הצל. עודדו את החתולים להשארבבית וספקו להם פינות מוצלות בחצר. במידה ובעל החיים סובל מכוויות בכפות הרגלים, המתבטאות בכאב, צליעה, מראה של ׳הליכה על ביצים׳, פצעים ואודם ברגלים- יש לפנות לטיפול וטרינרי.

עידוד שתייה

הידעתם שרוב חתולי הבית למעשה ׳מיובשים כרונית׳? אבות אבותיהם של חתולי הבית הם מסביבה מדברית, והם רגילים לאלשתות מספיק. כתוצאה מכך שתן החתול מרוכז מאוד, והם נוטים יותר לבעיות של מערכת השתן, החל מאבנים ועד פגיעה כלייתית. מה ניתן לעשות? בעלי החתולים וודאי שמו לב כי לחתוליהם יש העדפות ברורות בנוגע לשתיית מים- חלקם יעדיפו רק מים זורמים מהברז, אחרים יתפשרו על שתיית מים מהקערה- בתנאי שאלו מוחלפים לעיתים קרובות וקרירים, וחלקם ישתו אך ורק מים מהאסלה! אפשרו לחתולכם לשתות את מה שהוא אוהב! אם הוא מעדיף מים זורמים- ישנן מזרקות קטנות לחתולים שניתן לרכוש בחנויות המחמד, בדיוק למטרה זו. אם הוא אוהב מים קרים- פנקו אותו בקוביות קרח בקערה. גם צריכה מבוקרת של מזון בשימורים מגדילה את צריכת המים של החתול. למטרה זו מספיקה כפית או שתיים של מזון שיצורים המיועד לחתולים ביום, באופן שגרתי.

גם כלבים ירוויחו בריאותית מעידוד שתיה בקיץ, בצורה של תוספת קוביות קרח ופיזור קערות מים קרים. חפשו באינטרנט! הרשת מלאה ברעיונות מדליקים של קערות קרח וחטיפים קפואים לעידוד שתיה ולהנאה.

ואם אתם כבר בעניין- דאגו גם לחתולי הרחוב. קערת מים אחת במקום מוצל (כדי שהמים לא ירתחו) שבו נחים החתולים- הינה חסד גדול עימם.

קיץ נעים ובריא, לנו ולחיות המחמד!

 בכל שאלה,

מוזמנים לפנות אלינו,

מרכז וטרינרי – הכי בבית בגן יבנה

08-8673331

במקרה חירום 0509933036

הפוסט הימנעות מפגיעות חום- כיצד לשמור על בריאות חיות המחמד בקיץ? הופיע ראשון במרכז וטרינרי הגי בבית בגן יבנה - ד"ר גלית רובין

מהו הטיפול בחתול הסובל ממיקופלזמה?
הטיפול בחיידק עצמו הוא באמצעות אנטיביוטיקה בשם דוקסילין. לרוב ניתנת בסירופ הניתן פעם או פעמיים ביום. חשוב לציין- נמצא כי גם טיפול אנטיביוטי ארוך טווח אינו מביא להכחדה מוחלטת של החיידק מהדם. לכן מטרת הטיפול במצבים אלו אינה להעלים את החיידק מהדם, אלא להשיבו למצב הלא פעיל, שבו הנגיעות נמוכה ואינה גורמת לסימנים. לצורך כך ניתן לרוב טיפול למשך 10-14 יום.

כפי שצוין, במרבית המקרים יגיע החתול לאבחנה כאשר הוא חולה ובמצב גופני חלוש. במצבים אלו חשוב, בנוסף על טיפול בטפיל עצמו, להעניק טיפול תומך. טיפול זה יכלול מתן עירוי נוזלים לטיפול בהתייבשות, וטיפול בהזרקה בתרופות להורדת חום. במקרים קשים במיוחד, החתול עשוי לסבול מאנמיה קשה ומסכנת חיים, ויזדקק לעירוי דם.
כיצד ניתן למנוע הדבקה של החתול במיקופלזמה?
מאחר ומדובר בטפיל נפוץ מאוד, קשה להמנע בוודאות מהדבקה. עם זאת, טיפול נגד פרעושים כל השנה (גם בחודשי החורף) וכן סרוס ועיקור למניעת מריבות בין חתולים, יקטינו את הסיכוי להדבקה.

נשמח לענות ולעזור בכל שאלה,

מרכז וטרינרי – הכי בבית בגן יבנה

אצ״ל 15, גן יבנה

08-8673331

במקרה חרום : 050-9933000

הפוסט טפיל הדם הנפוץ בחתולים – כל העובדות על מיקופלזמה / המוברטונלה הופיע ראשון במרכז וטרינרי הגי בבית בגן יבנה - ד"ר גלית רובין

מהי קדחת קרציות?
קדחות קרציות זהו שם כללי למשפחה של מחלות מדבקות, אשר כולן מועברות לכלב על ידי קרציה. לרוב כאשר הוטרינר מדבר אתכם על קדחת קרציות, הוא מתכוון למחלת הארליכיוזיס, הנפוצה והקטלנית מבין קדחות הקרציות. הגורם למחלה הינו חיידק, המועבר אל הכלב דרך רוק הקרציה, כאשר זו מוצצת דם מהכלב. למחלה עצמה 3 שלבים:
1- השלב האקוטי– זמן קצר לאחר ההדבקה על ידי הקרציה (כ7-10 ימים). הכלב עלול לסבול מחולשה, ירידה בתיאבון והגדלה של קשרי הלימפה. יתכנו דימומים מהאף והחניכיים, ונטיה כללית לדימום יתר. לעיתים שלב זה יהיה עדין ביותר, ויתבטא רק בדיכאון קל וחולף, או ירידה חולפת בתיאבון. לאחר כמה ימים הכלב יראה כאילו 'התגבר' וחזר לעצמו לגמרי, אך למעשה עבר לשלב התת קליני של המחלה.
2- השלב התת קליני– בשלב זה הכלב לא יראה כל סימנים, אך החיידק ממשיך להתפשט ולהתרבות. לרוב יהיה מרוכז בטחול, ולעיתים בזרם הדם.
3- השלב הכרוני– השלב הבעייתי ביותר. החיידק חודר אל מח העצם (בו מתרחש התהליך החשוב של ייצור תאי הדם) ופוגע בכל סוגי תאי הדם- תאי הדם האדומים, הלבנים (החיוניים לצורך מערכת חיסון תקינה) והטסיות. שלב זה הינו הבעייתי ביותר, ולמרבה הצער, לעיתים בכלבים המגיעים למצב זה הפגיעה הינה בלתי הפיכה וקטלנית.
בכל אחד משלבי המחלה ישנה ירידה ברמת טסיות הדם- התא הראשון להיפגע על ידי החיידק. המשמעות של ירידה ברמת הטסיות הינה עליה משמעותית בסיכון לדימומים. כך קורה שכלבים הסובלים מהמחלה עשויים לסבול מדם בצואה או בשתן, דימום לחלל העין או למפרקים (דבר הגורם לצליעה), דימום מהאף ושטפי דם עוריים, ודימום יתר בעקבות פציעות זניחות ביותר (אפילו דקירה של מחט). במקרים קשים אבדן הדם יהיה חמור ומסכן חיים.

כיצד מאובחנת המחלה?
לרוב תאובחן המחלה על ידי שילוב של סימנים קליניים מתאימים עם תוצאה של ירידה בטסיות הדם בספירת דם. לעיתים יתווספו סימנים נוספים, פחות ספציפיים, בבדיקת הדם, כגון עליה בספירת התאים הלבנים או אנמיה. במקרים פחות ברורים ניתן לשלוח דגימת דם לבדיקת מעבדה, המאתרת את המצאות החיידק בדם.

כיצד מטפלים במחלה?
הטיפול כנגד החיידק הוא באנטיביוטיקה מסוג דוקסילין, הניתנת לזמן ממושך- 21 יום. ישנה חשיבות רבה לאבחון מוקדם. כאשר המחלה מאובחנת בשלביה הראשונים, וניתן טיפול מיידי- לרוב סיכויי ההחלמה גבוהים, והכלב יחלים לחלוטין. בשלב בו ישנה מעורבות של מח העצם, הסיכוי להחלמה ולשיקום של מח העצם הפגוע נמוך. בנוסף לטיפול אנטיביוטי, לעיתים יש צורך בטיפול תומך- מתן נוזלים והורדת חום בשלבים המוקדמים. במקרים חמורים לעיתים יש צורך בעירוי דם. במקרים בהם רמת הטסיות נמוכה מאוד, וישנם דימומים קשים, ניתן לעיתים טיפול ממשפחת הכימותרפיה המעודד שחרור טסיות.

כיצד ניתן למנוע את המחלה?
הדרך הטובה היותר למנוע הדבקה במחלה הינה על ידי מניעת נגיעות בקרציות. קיים בשוק מגוון רחב של תכשירים המיועדים למניעה וטיפול בנגיעות בקרציות. מומלץ להתייעץ עם הוטרינר המטפל לגביי התכשיר המתאים ביותר לכלביכם. בנוסף, חשוב להיות עירניים ביותר לגביי כל שינוי במצבו של הכלב- כל ירידה קלה בתיאבון, במצב הרוח או החיוניות מחייבים התייחסות או בדיקה. זאת על מנת 'לתפוס' את המחלה בשלביה המוקדמים. חשוב במיוחד בגזעים האסקי סיבירי ודומיו ורועה גרמני, הרגישים במיוחד למחלה ונוטים להידרדר למצב הכרוני מהר יותר.
'קדחות קרציות' נוספות
חשוב להבין כי בנוסף לארליכיה, המוכרת והמסוכנת, קיימים טפילי דם נוספים בכלבים, המועברים אף הם על ידי קרציה, אך נפוצים פחות. אלו עלולים לגרום לתופעות שונות כגון אנמיה, צהבת, חום וכאבי שרירים, והטיפול בהן שונה ומורכב יותר. לעיתים ישנה הדבקה משותפת במספר טפילים בו זמנית.

בכל שאלה, נשמח לעזור

מרכז וטרינרי – הכי בבית בגן יבנה

08-8673331

אצ״ל 15, גן יבנה

במקרה חרום: 050-9933000

הפוסט קדחת קרציות – ארליכיה קאניס הופיע ראשון במרכז וטרינרי הגי בבית בגן יבנה - ד"ר גלית רובין

מהי עווית?

עווית הינה תופעה עצבית של חוסר איזון חשמלי במערכת העצבים, אשר גורם לתגובה דרמטית של כיווצי שרירים לא נשלטים ואבדן הכרה.  לרוב זהו מצב שנמשך מספר שניות עד דקות בודדות.  עווית 'קלאסית'  מכונה עווית טונית קלונית,  ומתבטאת באבדן הכרה,  קריסה וכיווצים והרפיה לסרוגין של השרירים.  לעיתים קרובות יהיה מתן צואה או שתן לא רצוני במהלך העווית. עווית עשויה להיות גם חלקית- אז לא יראה אבדן הכרה מלא, אלא אבדן שליטה בקבוצה מסוימת של שרירים,  כגון התכווצויות לא רצוניות ברגל אחת.  עווית חלקית יכולה להראות גם כהתנהגות 'מוזרה',  כמו רדיפה אחרי זבובים דמיוניים או תנועות המדמות לעיסה ('לעיסת מסטיק')

מהם הגורמים האפשריים לעווית? 

מקור העווית הוא מהמוח.  כל פגיעה במערכת העצבים יכולה לגרום לעווית,  אך בגדול ניתן לסווג את הפגיעה לשתי קבוצות עיקריות- גורמים שמקורם מתוך מערכת העצבים,  וגורמים שמקורם מחוץ למערכת העצבים.

גורמים שמקורם מחוץ למערכת העצבים

הכוונה למחלות שאינן מחלות של המוח,  אך גורמות לשינויים בהרכב הדם,  ושינויים אלו משפיעים על המוח.

היפוגליצמיה –ירידה ברמות הסוכר בדם.  המוח רגיש מאוד לירידה ברמות הסוכר ולכן במצב בו רמות הסוכר נמוכות במיוחד (היפוגליצמיה)  יש סכנה להתפתחות עוויתות. גורמים להתפתחות היפוגליצמיה עשויים להיות זיהום חמור,  מנת יתר של אינסולין או גידולים המפרישים אינסולין.

 כשל בתפקוד הכבד-  במצב זה יצטברו בגוף חומרים,  אשר באופן תקין הכבד דואג לפנותם.  המוח רגיש לחומרים אלו,  והצטברותם בדם והגעתם למוח עשויות לגרום לעוויתות.

 הרעלה- רעלים שונים,  המשמשים לקטילת מזיקים,  עלולים לגרום לסימנים עצביים ועוויתות אם בטעות הכלב או החתול בא איתם במגע.  גם שימוש על חתולים באמפולות מסוימות נגד פרעושים המיועדות לכלבים עשוי לגרום להרעלה חמורה וסימנים עצביים קשים.

גורמים שמקורם מתוך מערכת העצבים

גורמים הנובעים מפגיעה ישירה במוח, כגון-

-זיהומים- ישנם מספר זיהומים שפוגעים ישירות במערכת העצבים,  ובמוח,  החלק המרכזי במערכת העצבים המרכזית.  לדוגמא-וירוס הכלבת בחתולים וכלבים,  וירוס הכלבלבת בכלבים,  וירוס הfip בחתולים,  וכן זיהומים טפיליים כגון טוקסופלזמה ונאוספורה.  בנוסף תתכן דלקת קרומי המוח ממקור חיידקי.

-פגיעות ראש- נפילה מגובה,  תאונת דרכים או כל מצב בו המוח סופג פגיעה ישירה,  עלולים לגרום לבצקת מוחית,  דימום של כלי דם במוח ועליה בלחץ התוך גולגולתי.  אלה עלולים להתבטא בעוויתות.

אירועים ואסקולארים– הכוונה לחריגות המתרחשות בכלי הדם.  דימום מכלי דם במוח-למשל כתוצאה מבעיות בקרישה,  או להפך-קרישיות יתר, הגורמת ליצירת קריש דם הפוגע באספקת הדם לחלק במוח.

– גידולים- במוח עשויים להתפתח גידולים ממאירים או שפירים,  ואלו יגרמו ליצירת לחץ על חלקי המוח התקינים,  ועשויים לגרום לעוויתות.

-מומים מולדים במבנה המוח- עשויים לגרום למבנה לא תקין של המוח וחדריו,  המתבטא גם בעוויתות.  המומים עשויים להתפתח על רקע תורשתי גנטי,  או על רקע של חשיפה של האם לחומרים מסוכנים וזיהומים במהלך ההריון.

-אפילפסיה ראשונית-כמו באנשים,  מדובר במצב בו הפרעה כלשהיא בפעילות החשמלית של המוח גורמת להיווצרות מדי פעם של עוויתות.  זאת מבלי שתהיה מחלת רקע הגורמת לעוויתות,  לא בתוך המוח ולא מחוצה לו.

מה עושים כשבעל החיים מתעוות?

לרוב העווית נמשכת זמן קצר-כמה שניות עד דקות בודדות,  וחולפת מעצמה.  מיד בתום העווית יש ליצור קשר עם הווטרינר המטפל ולהביא את בעל החיים לבדיקה מיידית.  לעיתים רחוקות יותר העווית ארוכה ונמשכת דקות רבות.  במצב זה אין להמתין לסיום העווית,  ויש לפנות את בעל החיים לטיפול רפואי מיידי לצורך הפסקת העווית.  עווית ארוכה עשויה לגרום לנזק בלתי הפיך למוח, וכן למכת חום- הפרכוסים עשויים להביא לעליה ניכרת בטמפרטורת הגוף,  גם בימים קרים.

בהגעה אל הווטרינר-במידה ובעל החיים עדיין סובל מעווית- הווטרינר יתן תרופות שמטרתן הפסקת העווית.  בהמשך ייערך אבחון מסודר,  שמטרתו לזהות את גורם העווית ולטפל בו בהתאם.  הווטרינר יבדוק את בעל החיים,  ובהתאם לבדיקה,  להיסטוריה הרפואית הרלוונטית ולבדיקות הדם- ינסה לקבוע את גורם העוויתות.  למשל,  כאשר העוויתות נובעות מהרעלה-לרוב נראה סימנים אופייניים נוספים במהלך הבדיקה הגופנית.  כאשר יש פגיעה כבדית או ירידה ברמות הסוכר בדם- נראה זאת בבדיקות הדם.  במקרים בהם הבעיה היא בתוך מערכת העצבים המרכזית,  יש להמשיך אבחון בשיטות הדמיה.  לרוב לא ניתן לזהות לקויות של המוח ומערכת העצבים בצילום רנטגן רגיל,  ועל כן ברוב המקרים תדרש הפניה לשיטות אבחון מתקדמות,  כCT  או MRI  הקיימים רק במרכזי ההפניה הגדולים.  לעיתים יש צורך בבדיקת נוזל חוט שדרה,  המבוצעת בטכניקה סטרילית ובהרדמה מלאה על ידי נוירולוג מומחה.

טיפול בעוויתות

הטיפול בעוויתות תלוי בגורם.  במידה וישנו גורם ברור כגון הרעלה או כשל כבד,  מטפלים בגורם זה, ונותנים לפי הצורך טיפול להפסקת העווית.

טיפול באפילפסיה ראשונית

כאשר חושדים באפילפסיה ראשונית או כאשר זו אובחנה- כלומר ממצאי בדיקות הדם והבדיקה הגופנית תקינים, ולא נמצא חשד לדלקת,  זיהום או גידול בבדיקות מערכת העצבים המרכזית- מתחילים בטיפול. מטרת הטיפול הינה להפחית את תדירות העוויתות ואת עצמתן.  הטיפול הינו טיפול תרופתי כרוני,  הניתן מדי יום.  זהו אחד הטיפולים בהם ההקפדה על זמני המתן היא ההכרחית ביותר.  אי מתן כדור או עיכוב במתן הכדור בשעה הרגילה עשוי להוביל לכניסה לעווית,  ואף לרצף עוויתות מסכן חיים.  חשוב לדעת כי ברוב המקרים של טיפול באפילפסיה השפעת הטיפול ניכרת רק שבועות לאחר תחילת הטיפול- כאשר רמת התרופה בדם מגיעה לאיזון.  עד אז,  יתכן שהכלב יראה שינויים בהתנהגות ועייפות חריגה.  אל ייאוש- לרוב סימנים אלו יעברו תוך מספר שבועות, וחשוב לא להפסיק את הטיפול מבלי להתייעץ בוטרינר. כאשר כלב מטופל באופן כרוני בטיפול נוגד עוויתות,  יש צורך בבדיקות דם תקופתיות-  הן עבור רמות התרופה בדם,  והן עבור תפקודי הכבד,  אשר עשויים להשתנות בעקבות הטיפול.

זמינים לענות לכל השאלות,

רק בריאות!

מרכז וטרינרי – הכי בבית בגן יבנה

אצ"ל 15 גן יבנה

08-8673331

במקרה חרום : 0509933000

הפוסט עוויתות (פרכוסים)  בכלבים וחתולים הופיע ראשון במרכז וטרינרי הגי בבית בגן יבנה - ד"ר גלית רובין