הקאות הינן תסמין נפוץ למגוון רב של מחלות.  לעיתים הקאות מעידות על בעיה פשוטה ביותר,  ולעיתים מורכבת.  כיצד מזהים הקאות,  כיצד ניתן לטפל,  ומתי יש לפנות לטיפול וטרינרי?

כיצד מזהים הקאות בכלבים?

לכאורה עניין פשוט,  אך חשוב להפריד הקאה ממצבים אחרים שנראים דומים.  הקאה הינה ריקון של תוכן הקיבה.  לרוב לפני ההקאה ובמהלכה נראה תנועות חזקות של כיווצי בטן.  קיום התנועה חשוב,  ועוזר להבחין בין הקאה לפליטה,  אשר לה גורמים אחרים.  כדאי לשים לב לכך,  כיוון שזוהי אחת השאלות הראשונות שישאל הוטרינר בבדיקה.  עוד מצב שחשוב לזהות מכונה 'הקאות לא פרודוקטיביות' – מצב בו הכלב מנסה להקיא ומבצע תנועות של כיווץ הבטן,  אך לא יוצא כלום.  מצב זה עלול להעיד על מצב מסכן חיים המכונה סיבוב קיבה.  גם שיעול עלול להראות לפעמים כנסיון הקאה, המיוחד כאשר הוא מלווה בפליטת ליחה או נוזלים ממערכת הנשימה,  וחשוב להפריד בין השניים.

מהם הגורמים להקאות בכלבים?

הגורמים להקאות הינם מרובים,  אך ניתן לחלקם לשתי קבוצות עיקריות-

גורמים שמקורם בתוך מערכת העיכול– הפרעה אמיתית כלשהיא בתפקוד הקיבה או המעי.  לדוגמא-

*גסטרואנטריטיס- דלקת של מערכת העיכול.  למעשה המקבילה הכלבית ל'קלקול קיבה'- אכילה בעודף או אכילה של מזון לא טרי,  מקולקל,  או כזה שהכלב רגיש אליו,  יגרום לדלקת של רירית מערכת העיכול,  לבחילות,  הקאות ולעיתים גם שלשולים.

*גוף זר/חסימת מעי- יש כלבים שנוטים לבלוע,  מתוך משחק,  גופים זרים- כדורי משחק,  סמרטוטים,  שאריות בדים וחבלים.  אלו עלולים להתקע במערכת העיכול,  ליצור גירוי ובסופו של דבר ליצור חסימת מעי,  המחייבת התערבות כירורגית.

*כיבים במערכת העיכול- הכוונה היא לפצעים של הרירית.  אלו כואבים ומגרים,  ועשויים לגרום לבחילות,  הקאות ואף הקאות דמיות.  לרוב הכיבים אינם עמוקים.  כאשר הכיב עמוק או נרחב יש בו סכנת חיים של ממש,  הן בשל דימום משמעותי של ריריות הקיבה,  והן כי במידה והכיב יעמיק,  עשוי להיווצר חור בדופן הקיבה,  אשר יביא ליציאת תוכן קיבה לחלל הבטן- מצב מסכן חיים המחייב ניתוח דחוף.

*מסות וגידולים– גם גידולים,  בין אם שפירים או ממאירים,  עשויים להופיע בקיבה או במעי ולגרום להקאות.

אלו הן רק דוגמאות לבעיות במערכת העיכול שעשויות לגרום להקאות.

גורמים מחוץ למערכת העיכול-

במוח קיים אזור המכונה מרכז ההקאה,  ודרכו נוצרת תחושת הבחילה וההקאות.  מרכז ההקאה מושפע מחיישנים הנמצאים בתוך מערכת העיכול,  ומזהים את הבעיות שהוזכרו למעלה.  אבל גם דברים מחוץ למערכת העיכול,  כגון פגיעה כבדית,  בעיות לבלב,  פגיעה כלייתית ומחלות הורמונליות שונות, עשויים להשפיע על המרכז ולגרום להקאה.  כן גם פגיעה במערכת שיווי המשקל,  שעשויה לנבוע מדלקת באוזן הפנימית, או פגיעה בעצב שיווי המשקל- עלולה לגרום לבחילות והקאות.

מה עושים כשהכלב מקיא?

לא כל הקאה מצריכה הגעה מיידית לטיפול וטרינרי. אם אינכם בטוחים בחומרת המצב-בהחלט כדאי להגחע,  או לפחות- להתייעץ טלפונית עם הוטרינר המטפל. על מנת להעריך את המצב חשוב לאסוף כמה שיותר מידע- האם הכלב מבצע תנועה של כיווצי בטן בזמן ההקאה?  מהו תוכן ההקאה (נוזלים,  מזון לא מעוכל וכו').  האם לאחר ההקאה הכלב חוזר לעצמו,  או שממשיך להיראות מדוכא ומסכן?  האם ישנם סימנים קליניים נוספים,  כגון שלשול,  רעידות,  חולשה ועוד?

ככלל,  אם מדובר בהקאה בודדת,  אחריה הכלב נראה ומתנהג כרגיל,  ניתן לעקוב.  כשעה לאחר ההקאה ניתן להגיש מזון,  ולראות אם הכלב אוכל ולא מקיא שוב.  במידה וההקאה אינה חוזרת ניתן לעקוב בבית.

מתי יש להגיע לוטרינר?

  • כאשר ישנן הקאות מרובות-יותר מ2-3 באותו היום
  • כאשר להקאה מתלווים סימנים נוספים כגון שלשול, חולשה, דיכאון חוסר תיאבון ועוד
  • במידה וההקאה מכילה תוכן דמי או שחור (צבע שחור עלול להעיד על דם שעבר עיכול בקיבה)
  • במידה וישנם נסיונות הקאה לא פרודוקטיביים (הכלב מנסה להקיא ולא מצליח)
  • במידה וההקאות נמשכות יותר מ3 ימים (גם במקרה של הקאה פעם ביום)
  • במידה ומדובר בגור צעיר, ובעיקר כאשר מדובר בגורים לא מחוסנים

 

מהם הבדיקות והטיפולים המתבצעים אצל הוטרינר?

לאחר לקיחת היסטוריה רפואית מלאה (הכוללת פרטים על הכלב,  מתי התחילו ההקאות ומה אופיין)  הכלב ייבדק על ידי הוטרינר.  בבדיקה יבוצע מישוש בטני,  על מנת להעריך האם ישנו כאב בטני,  נוקשות או חשד לגוף זר במערכת העיכול.  בנוסף הוטרינר יעריך את מצב ההידרציה של הכלב,  כלומר- עד כמה הוא מיובש.  בהתאם לתוצאות הבדיקה יוחלט האם להמשיך באבחון באמצעות בדיקות דם, צילומי רנטגן או אולטראסאונד, או האם מדובר בבעיה פשוטה שניתן לפתור בטיפול סימפטומטי פשוט.  המשך אבחון עשוי לכלול מספר בדיקות כגון:

*ספירת דם- מאפשרת לדעת אם יש תהליך דלקתי חמור בגוף.  בנוסף מאפשרת לדעת אם יש ירידה בטסיות הדם- התא האחראי על קרישת הדם.  מידע זה חשוב במיוחד כאשר ההקאות דמיות או מכילות דם מעוכל.  כמו כן ספירת הדם מאפשרת לבחון את ריכוז הדם,  העוזר לקביעת רמת ההתייבשות של הכלב.

*בדיקת ביוכימיה- בדיקת דם זו תבוצע כאשר הוטרינר חושד במעורבות של איברים מחוץ למערכת העיכול- כבד,  כליה או לבלב.  הבדיקה מעריכה את תפקוד איברים אלו,  ויכולה להעיד על פגיעה בהם.

*צילום רנטגן של הבטן- מסייע להעריך האם ישנה הגדלה של איברים בחלל הבטן.  במקרים של גופים זרים מסוימים (אבנים,  עצמות או עצמים העשויים ממתכת)  ניתן יהיה לזהותם באמצעות צילום רנטגן.  כן צילום הרנטגן נותן מושג על קיומה של תנועתיות תקינה, החיונית לתפקודה של מערכת העיכול (פריסטלטיקה).  בנוסף ניתן לזהות מופע אופייני,  המכונה 'דפוס חסימתי'  ומעיד על חסימת מעיים.

*אולטראסאןנד בטן- לרוב הדרך הטובה ביותר להדמות את חלל הבטן ולזהות קיום נוזלים חופשיים,  חסימת מעי או דלקת של המעי, וכן לזיהוי פגיעה כבדית,  כלייתית או פגיעה בלבלב.

 

כפי שנאמר,  במקרים קלים יתכן שהוטרינר יציע טיפול סימפטומתי מקל בלבד.  טיפול זה עשוי לכלול צום ממזון,  מתן עירוי נוזלים,  מתן תרופות נוגדות בחילות והקאות (בהזרקה)  ולעיתים טיפול אנטיביוטי,  כאשר ישנו חשש לתהליך זיהומי.

בכל מקרה שאינכם בטוחים,  ובכל שאלה- מוזמנים להתקשר תמיד!

מרכז וטרינרי – הכי בבית בגן יבנה

אצל 15, גן יבנה

טל': 08-8673331

במקרה חירום : 050-9933000